דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
לפני שנה קרן שחר חשבה שהטרשת תיקח לה את היכולת ללכת. אבל אחרי תרופה חדשה והרבה עבודה, היום בערב קרן מצפה להגיע לאילת אחרי מסע אופניים עם בעלה של 300 ק"מ במדבר האתגרי. הדרך לא קלה.... העידוד מהחברות בקבוצת נשים על גלגלים עוזר לה.
00:29 (11/02/16) Laurie Copans

בחיוך הרחב של קרן שחר, בת 43 מרחובות, כבר לא רואים את החששות מלפני שנה שהטרשת תיקח לה את היכולת ללכת. בימים אלה, אחרי מאבק ארוך, הפסיכולוגית ואמא לשניים רוכבת על אופניים עם בעלה גיא כמעט 300 ק"מ ממצפה רמון לאילת ב-6 ימים עם כל הציוד עליהם. יותר מאוחר היום זה יקרה- הם מצפים להגיע לאילת. וכך היא תגשים חלום. "זה מסע קשה פיזית," קרן מספרת לי בוואטסאפ מהמסלול. "אבל אני כל כך נהנית מיופי של הטבע, מהשבילים המדהימים, מלפרוץ את הגבולות של עצמי, מלהתגבר על מכשולים ולהשתפר ברכיבה וכמובן גם מלעשות משהו כזה ביחד עם גיא." הם התחילו ביום שבת במצפה רמון. למרות תרופה חדשה שמאוד עזרה לקרן בשנה האחרונה להתגבר על הטרשת, היא לא היתה בטוחה שהיא תצליח לרכב כל הדרך. האישה המאוד צנועה והמסודרת לא רצתה לעלות את הציפיות יותר מדי. היא רוכבת 4-5 שעות בשבוע ולא רגילה לסחוב משקל על האופניים. בשנים האחרונות היא לא יכלה לרכב הרבה בגלל הטרשת שגורמת לה לבעיות בשווי משקל, לרגל להפסיק לחלוטין לתפקד כשהיא מתחממת, ולירידה בתחושה ברגליים. "רגע האמת מתקרב," קרן כתבה יום לפני שהם התחילו. "מחר גיא ואני יוצאים למצפה רמון לרכוב בשביל ישראל לאופניים עד אילת (או ליתר דיוק, לאן שנגיע...) עם ציוד על האופניים. מלאה בחששות ('השתגעתי?' 'מה בדיוק חשבתי לעצמי' 'אחרי יומיים הגוף שלי יתפרק!)." הניצוץ נדלק אצל קרן עם המעקב אחרי לאל וילקוקס האמריקאית שסיימה בין הראשונים בכללי בתחרות ההולי לנד צ'אלנג' בארץ שנה שעברה וברכיבה של חוצה ישראל שלי ושל יסמין יעקוב בסוכות שנה שעברה. ” זה גרם לי להבין שגם נשים יכולות ודיגדג לי לנסות משהו קטן משלי!!" "כשאובחנתי חשבתי שנגמרו לי החיים," קרן כתבה לפני. " האופציה (של לרכב במסע כזה) בכלל לא היתה בראש שלי. אני לא אשכח את המשפט הראשון של הנוירולוג שאבחן אותי בארה"ב כשבאתי אילו עם ה-אמ אר איי. 'אם לא הייתי רואה את הפציינתית, הייתי בטוח שהיא משותקת." "אבל הטרשת גם גרמה לי לחבק את החיים וללמוד לנצל כל רגע," קרן אומרת. "יש חלון הזדמנויות אז עושים או מנסים לעשות את מה שאוהבים. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר ואני לא רוצה לפספס הזדמנויות." המסלול של קרן וגיא: מצפה רמון, חאן בארות, נחל ארדון, נחל נקרות, צוקים, פארן, לאורך הגבול עם ירדן, קיבוץ יהל, מעלה קטורה, נאות סמדר, שחרות, באר אורה ואילת. והקשיים בדרך? יש לא מעט רגעים של ייאוש. של ספקות. של השאלה "מה עושים?" היא הכירה טוב מאוד את המשמעות של דשדש, הפחד הכי גדול של כל רוכב במדבר. הבוקר התחיל קשה ביותר," קרן כתבה ביום השני לגבי היציאה מחאן בארות ביום השני. "היו רגעים שחשבתי שלא רק את אילת לא אראה אלא גם את צופר או צוקים. התחלנו בנחל ארדון החולי וכששמחתי שהוא נגמר ועברנו לנחל נקרות ... כל 200 מטר היה צריך לעבור להליכה...הקצב שלנו היה איטי ביותר ולא היה ברור מה עושים...למזלנו אחרי 10 ק"מ של יאוש הסינגל התחיל לזרום והתקווה חזרה. מאותו רגע הדרך הייתה נפלאה." אחרי יומיים של רכיבה, הגוף מרגיש אחרת. זה לא כמו מה שרובנו רגילים עליו, לרכב יום פה, יום שם. הגוף מתחיל להבין מה מבקשים ממנו. ויש לו מה לאומר בעניין. כאשר הם קמו ביום השלישי – "או שהתרגלתי שכל הגוף כואב וזה נראה לי כבר המצב הטבעי של הגוף או שמשהו משתנה ביום השלישי. חששתי שאקום מפורקת אבל התנחמתי בכך שהיום השלישי קצר( כ24 קמ). קמתי מחודשת לגמרי, יצאנו קצת אחרי שמונה. רכבנו רב בסינגל מדהים ולא קשה מצוקים לפארן (מומלץ ביותר למי שנופשת בצוקים!!!). באחת עשרה כבר היינו ביעד של היום השלישי בפארן. תידלקנו במכולת והתחשק לנו להמשיך (למרות שפינתזתי על הז'קוזי בחצר של חאן אבירן בפארן). התקשרנו ליעד של מחר, קיבוץ יהל, והיה מקום אז פשוט המשכנו." והם הגיעו בהצלחה. בדרך נהיו לקרן יבלות על הידיים מלדחוף את האופניים בעליות, חלקן מאוד קשות כמו מעלה קטורה. אחד מהתנאים שהיא קבעה לפני המסע היה שהיא וגיא לא יצתרכו לישון באוהל ויכולים להתקלח כל ערב. הם ישנים בעיקר בביתים של מלאכי השביל ובחאנים. היא מגלה בדרך שיש דברים שהיא לא היתה חייבת להביא – כמו מגבת מנגבת באמת (לא מחומר קל יותר) וחולצה ארוכה נוספת. הם עושים כביסה כל יום. האם היו ויכוחים עם גיא על מה להביא? גיא ניסה לשבור לקרן את הידית של מברשת השיניים שהוא חושב שמיותר אבל בסוף קרן נשארה עם כל המבשרת, וכל המשקל שלה. "הציוד מכביד אבל זו חוויה אדירה להרגיש שאתה סוחב את הבית איתך," קרן אומרת. אל מה היא חושבת בדרך? הרבה על המילים שמנחים אותה ברכיבה: "קו" רכיבה שהיא מחפשת עם מבט קדימה תמיד. והיא מנסה להיות כמו "קפיץ," המילה השניה, גמישה ובולמת את המכות ולא קשה כמו קרש. איזה מיומנויות צריך בדרך? בעיקר עמידת מוצא, קרן אומרת. אחרי כמה שיעורי טכניקה לאחרונה, קרן שיפרה את היכולות שלה. "לפני זה הייתי יושבת, לא זזה מהכיסא, מפחדת לעמוד בגלל בעיות שיווי המשקל ומפדלת." קרן מתחזקת ברגעי הקושי עם עידוד בקבוצת וואטסאפ של החברות לרכיבה בקבוצת נשים על גלגלים. כאשר היא לא יכלה לרכב. "אני חושבת על הקבוצה שלנו ועל הבנות המקסימות שכל הזמן מעודדות ומחזקות וכמה כיף להיות חלק מהקבוצה המעצימה הזו," קרן כותבת. כאשר קרן וגיא יגיעו לאילת, אחרי הצרחות של שמחה, הם יסתכלו אחורה, על הדרך שלהם. לא רק על מה שהם עברו בטבע, אלה השיפור בבריאות של קרן. כי זאת הגשמת החלום האמיתית. "אני חושבת על איפה הייתי לפני שנה כאשר בקושי הלכתי ואיפה אני היום."לורי קופנס האם אתם גם רוצים להגשים חלום על אופניים? בואו לקבוצות של נשים על גלגלים או לטיולים אתגריים המעורבים גברים ונשים. גם נעשה חוצה ישראל ביחד מסוף 2016. האימונים מתחילים עכשיו.

 
....
.
 
חדשות
כתבו עלינו  
תמונות